שלום,
כפסיכותרפיסטית (MA, MSc) ומחנך עם ניסיון של מעל 25 שנים, אימנתי, תמכתי ועזרתי לאנשים לשנות את חייהם. האנשים שביקשו את עזרתי הונעו על ידי צורך בוער להקל על סבלם יחד עם כמיהה עמוקה לחיים של רוגע, שמחה, ואושר. לאחר שנים רבות של תמיכה באחרים, הגעתי למסקנה שהדרך היעילה ביותר לסייע להם היא על ידי מתן כלים מעצימים לעזרה עצמית.
לשם כך הקמתי את התוכנית להעצמה עצמית 51BLUE נוירו-טריינינג. תוכנית זו כוללת מאות תרגילים מנחים המתבססים על התפתחויות מודרניות במדעי המוח, סומאטיקה, וביו-פסיכולוגיה לצד שיטות מדטטיביות עתיקות.
במהלך השנים, האנשים שעבדתי איתם הצליחו לייצר לעצמם ובעצמם שלווה ורוגע פנימי, איזון של מערכת העצבים, ניהול עצמי של סטרס ומתח, ושיפור הרווחה (wellbeing) והחיוניות (vitality) הכללית. כל זאת באמצעות תרגול של השעיית תנועה, האטה פיזית ונפשית, וטיפוח מצב של סטילנס (שהייה נינוחה ורוגע).
כעת, בזמן מלחמה כאן בישראל והתפרצויות של אלימות ברחבי העולם, כשאנו עומדים בפני איומים אמיתיים על חיינו ועל חיי יקירינו, מתמודדים עם סבל עצום ותחושות של טראומה וחורבן, חשוב לשאול האם גם עכשיו, בשעה קשה זו יש מקום לסטילנס?
התשובה היא כן.
הסטרס, המופעל באופן אינסטינקטיבי, וההתגייסות הפנימית שמטרתה להגן על עצמנו, חיוניים כדי לשרוד ולנצח במלחמה זו. אבל חשוב לזכור שההאטה הפיזית והמנטלית, וטיפוח מצב שהייה נינוחה ורגועה, חיוניים בדיוק באותה המידה. שהייה נינוחה ורגועה עוזרת לנו לחיות בזמן מלחמה באופן שנוכל לצאת ממנה באופן מיטבי מבלי לפגוע פגיעה משמעותית בבריאות הגוף והנפש.
כניסה למצב של שהייה מעגן אותנו ומעניק לנו כוח פנימי וחוסן בתקופות של סכנה ואובדן. בעורף, הרוגע, הנינוחות והיציבות שבשהייה מעודדים חסינות רגשית, ומבטיח שהילדים, הקשישים וכל אלה שנפגעו עמוקות מהמלחמה יוכלו להתמודד. בחזית, הרוגע הפנימי מספק לחיילינו האמיצים יציבות פנימית ומחזק את ביטחונם ומיומנותם כאשר הם נזקקים לו ביותר. בנוסף, חשוב לזכור שטיפוח הסטילנס יסייע למנוע מהטראומה העמוקה שאנו חווים כעת להתפתח להפרעה פוסט-טראומטית מתמשכת בעתיד.
המתח והרוגע, התנועה והשהייה, הם תגובות חיוניות בזמן של סכנה חמורה. בעוד שלחץ מציף אותנו באופן טבעי כתגובה אינסטינקטיבית לסכנה, את אומנות העצירה, ההאטה, הפחתת הלחץ והמתח, וכניסה למצב של סטילנס, של שהייה נינוחה ורגועה יש ללמוד ולתרגל.
גיוס סימפטטי
כאשר אנו עומדים בפני סכנת חיים מיידית, מערכת העצבים שלנו- שמונעת על ידי האינסטינקט להגן על עצמנו – מפעילה אמצעים רבי עוצמה כדי להבטיח את הישרדותנו. תגובת ביולוגית זו לאיום, נקראת תגובת “לפעול ולהגן” או תגובת ‘הילחם, ברח, או הקפאה’. היא נשלטת על ידי מערכת העצבים הסימפתטית ונחווית כמתח, כעס, חרדה, פאניקה ואפילו הלם.
מצב רגשי עוצמתי זה מגייס אותנו, מניע אותנו, ומספק לנו את הכלים החיוניים להגיע למקום מבטחים או לחסל את האיומים העומדים בפנינו. הורמוני סטרס מציפים את גופנו, קצב הלב עולה, הנשימה מואצת והשרירים מתכווצים, כל זאת כהכנה לקרב על חיינו. בנוסף, מערכות גופניות שאינן חיוניות להישרדות מיידית, כגון עיכול, חילוף חומרים ומערכת החיסון, מדוכאות. זאת כדי לוודא שכל כוחותינו משרתים את פעולות ההגנה וההתקפה. המוח שלנו, מעורב גם הוא במלואו בהישרדות ומתמקד באופן ייחודי באיום הנוכחי ובבריחה מפגיעה פוטנציאלית. חשיבה אסטרטגית אינטנסיבית וסריקה מתמדת של הסביבה (כולל החדשות) נפוצים כאשר המוח נמצא בכוננות גבוהה.
במצב הישרדות, כל מוקדי החיים היומיומיים והשמירה על הרווחה הפיזית והנפשית מושהים זמנית עד להחזרת הביטחון המלא.
מנוחה פאראסימפתטית
עם זאת, הפעלת אמצעי הישרדות קיצוניים ועוצמתיים אלה חיוניים רק כאשר הסכנה היא מיידית ואנחנו צריכים ערנות מוגברת בשילוב עם כוח ומהירות כדי להגן על עצמנו. ברגע שהסכנה לא מיידית, גם אם היא עדיין לא נעלמה, ואנו מוצאים את עצמנו בסביבה בטוחה, חיוני באותה מידה להרגיע את מערכת העצבים שלנו, להחזיר אותה לאיזון ולחזור למצב רגוע ונינוח יותר.
מצב של סטילנס נשלט על ידי מערכת העצבים הפאראסימפתטית שלנו וניתן להתייחס אליו כאל תגובת ‘לנוח ולכוון’ הביולוגית שלנו. במצב שהייה נינוחה ורגועה – כזה שקיים בין שינה לתנועה וניתן להיכנס אליו רק כאשר יש לנו תחושת ביטחון מספקת – הגוף והמוח במצב מנוחה ערה ובאיזון.
בזמן מלחמה, השהייה -טיפוח מצב נינוח ורגוע -יוצרת חוזק וחוסן פנימיים כדי להתמודד עם האתגרים והטראומה שפוגשים אותנו. בנוסף, סטילנס מאפשר לנו לחשוב בבהירות, ולקבל החלטות נבונות, ולהבטיח את הרווחה הפיזית והנפשית שלנו ושל אלה שתלויים בנו, בתקופות של סכנה מתמשכת וטראומה עמוקה.
שמונה תרגולים לסטילנס
שמונת התרגולים הבאים מטרתם לעודד השעיית תנועה, האטה פיזית ומנטלית, הפעלת מערכת העצבים הפאראסימפתטית, ולטפח סטילנס, שהייה נינוחה ורגועה.
שמונת התרגולים שבפניכם מתחילים ומסתיימים באופן דומה. החלק האמצעי בכל תרגול מתמקד ביכולת ייחודית אחרת שנחוצה לתהליך ההאטה ומציאת המנוחה.
כדי שתוכנית זו תהיה יעילה, חשוב לבצע את התרגולים בסדר עולה – מ-1 עד 8. קבעו לפחות שלושה תרגולים ביום, ועדיף לתרגל בשעות ייעודיות קבועות.
לאחר השלמת כל שמונת התרגולים, חזרו להתחלה והתחילו שוב מהתרגול הראשון. לאחר שחזרת על שמונה התרגולים מספר פעמים והכרת את התוכנית כולה, תוכלו לשנות את הסדר בהתאם להעדפות שלכם וגם להתמקד במיומנויות ספציפיות על ידי בחירת התרגולים הרלוונטיים.
כל תרגול כולל הקלטה והסבר כתוב. ישנם שיעדיפו לקרוא את ההסברים לפני שהם מקשיבים להקלטה, ויהיו שיעדיפו קודם לקבל הסבר ולאחר מכן לעבור להקלטה. שתי הגישות אפקטיביות באותה המידה.
תהליך ההאטה הפיזית והמנטלית גם יחד, והכניסה למצב השהייה ומנוחה נינוחה ורגוע, מבוסס על למידה מצטברת הדורשת חזרתיות רבה. לכן יתכן שלא תרגישו בשינוי משמעותי באופן מידי. התהליך שמוביל מהשעיית תנועה למצב פיזי ומנטלי של מנוחה רגועה דורש התמדה. אבל חשוב ליזכור, שבכל תרגול שתעשו אתם פשוטו כמשמעו מחזקים את החיבורים הנוירולוגים במוח שתומכים ומאפשרים את האטה הפיזית ונפשית והכניסה למצב הרצוי של סטילנס.
שימו לב שההנחיות מלוות ברגעי שקט. כל תרגול כולל שני הקלטות, ששונות באורך השתיקה שבין ההוראות. שקלתי היטב את אורך השתיקות הללו. מטרתם לאפשר את יישום והפנמת ההנחיות. בתחילת התהליך השתיקות הארוכות יכולות לעורר אי נוחות. אבל, ככל שתתמידו לחזור על התרגולים, הרווחים השקטים בין ההנחיות יהפכו למועילות. ואף יתכן שככל שתתקדמו בתהליך ההאטה תרגישו בצורך להאריך את השקט שבין ההנחיות. במידה וזה קורה, עצרו את ההקלטה, קחו את הזמן ליישם ולהפנים, ותמשיכו בהקלטה.
אני מקווה שתוכנית קצרה זו תעזור לכם אישית, תעניק לכם את הרוגע, לתמוך בסובבים אתכם, ותאפשר לכם לתרום לעם ישראל את השקט הפנימי, הכוח, החוסן, והנחישות הנחוצים לנו כל כך בימים קשים אלו.
בברכת שלום
ג’ינו
נ.ב. ברצוני להודות ל- ליבי קיסנר, עליזה קליימן-מריו, ענת אשרי, רועי טל, ואסף יששכרוף על עזרתם המסורה בהשקת תוכנית זו.
תחושת בטחון
כפי שהזכרנו במבוא לתוכנית זו, השהייה והרוגע הם חיוניים בזמן מלחמה באותה מידה כמו הסטרס והתנועה.
אבל בגלל הסכנה המתמשכת, המוח שלנו מתקשה לעשות את המעבר הנחוץ בין תנועה לשהייה, ובין סטרס לרוגע. להאט, להרגיע את מערכת העצבים, לתת לגוף ולנפש לנוח, לטפח מצב של סטילנס ושהייה ניתן לעשות רק בתנאי שמרגישים בטוח, דבר מאתגר בזמן מלחמה.
בתרגול הראשון הזה אתם מפתחים תחושה מתי זה “מספיק בטוח” לעבור מתנועה לשהייה, ומלחץ לרוגע.
לאמת בטחון
גם אם אתם מבינים באופן הגיוני שאתם נמצאים במרחב בטוח, התת מודע שלכם אינו משווה מסקנות לוגיות לראיות קונקרטיות. עד שהמוח משוכנע מעבר לכל ספק שברגע זה אתם בטוחים מספיק כדי לתת לגוף ולמוח לנוח, הוא יישאר ערני וישמור על גופכם המגויס להגנה. סריקה חזותית של הסביבה ובדיקה חוזרת ונשנית על היעדר הסכנה מספקות למוח עדויות חווייתיות וקונקרטיות כדי לעשות את המעבר החשוב בין תנועה לשהייה ומנוחה.
לעצום עיניים
ראייה ושמיעה הם קריטיים בזמן סכנה, ולכן עצימת עיניים והורדת יכולת ההגנה בזמן התרגול, עשויה להיות מאתגרת. עם זאת, לצורך תרגול סטילנס ומנוחה חיוני לעודד את עצימת העיניים כדי להיות פגיעים יותר. סגירת העיניים שולחת הודעה למוח שברגע זה אתם במקום בטוח לשחרר את השליטה ולטפח שהייה נינוחה ורגועה.
יתר על כן, להישאר בשקט לזמן מה, במיוחד עם עיניים עצומות, והפנמה שלא נגרם לכם שום נזק, מספק למוח הוכחות חווייתיות נוספות לכך שאתם נמצאים במקום בטוח מספיק שמאפשר להשעות תנועה, להישאר בשקט ולתת לגוף ולמוח לנוח.
תנוחה
אפשר לתרגל מנוחה ערה תוך כדי ישיבה, עמידה או שכיבה. עם זאת, מומלץ לתת עדיפות לתנוחת הישיבה המדגישה כי מנוחה היא מצב ער בין שינה לתנועה. בזמן ששכיבה מושכת באופן טבעי לשינה ועמידה מזמינה תנועה, הישיבה מאפשרת תנוחה מאוזנת ויציבה המשלבת מנוחה ערה עם מודעות מוגברת.
לעקוב אחרי הנשימה
לעקוב אחרי זרימת האוויר הנכנסת ויוצאת מהאף, ולעקוב אחרי תנועת הנשימה לאורך הבטן והחזה, היא מיומנות בריכוז. אין צורך לשנות את הדרך שבה אתם נושמים; פשוט שימו לב לפעולת הנשימה.
בזמן שאתם מתמקדים בנשימה, אתם עשויים להרגיש דחף לשלוט בה. עודדו את עצמכם לשחרר שליטה, להרפות ולהתבונן בנשימה הטבעית. אם הדחף לשלוט בנשימה נמשך, נסו לקחת נשימה עמוקה, ולאחר מכן לתת לגוף להמשיך לנשום באופן טיבעי.
הסחת דעת ומחשבות
נדרש זמן ותרגול כדי לבסס מודעות עקבית, בלתי מעורבת ובלתי מוסחת לנשימה הטבעית. כאשר תשומת הלב שלכם מוסחת, החזירו אותה בעדינות ובסבלנות לנשימה.
לעקוב אחרי מחשבות במקום לעקוב אחרי הנשימה היא הסחת דעת נפוצה שנתייחס אליה בתרגול 5.
להרגיש דופק
ישנם מספר מקומות בגוף בהם אפשר לחוש את הדופק. פרק כף היד והצוואר הם המקומות הידועים ביותר.
שורש כף היד: ממוקם בצד הפנימי של פרק כף היד, ממש מתחת לבסיס האגודל.
צוואר: נמצא בצד הצוואר שלך, ממש מתחת לקו הלסת שלך.
חשוב לציין כי זיהוי הדופק יכול להשתנות בין אנשים. אם יש לכם קושי למצוא את הדופק במקום אחד, נסו ת במקום אחר עד שתמצאו אותו.
הרגשת הדופק עשוי לדרוש מאמץ תנוחתי, כגון מיקום היד או האצבעות בצורה נכונה כדי להרגיש את הדופק. נסו מיקומים שונים של היד או האצבעות כדי למצוא את התנוחה הכי נוחה ויעילה לתרגול זה.
לספור דופק
ספירת הדופק יכולה לעזור למקד את תשומת הלב בחוויה גופניות זו. גיוס המוח במשימת הספירה יכול גם להפחית מחשבות מסיחות דעת, ובכך להגביר את המיקוד ולהרגיע את המוח בו זמנית.
עם זאת, ראוי לציין שספירה עשויה להיות שימושית רק לתקופה קצרה לפני שיהיה מועיל יותר פשוט לחוש את הדופק מבלי לספור.
כאשר אתם בוחרים לספור את הדופק, כדאי לספור מחזורים של 10, 15, או 30 פעימות, ולאחר מכן להתחיל מחדש.
לספור נשימה
בתרגול זה, תוכלו להשוות את ספירת הדופק וספירת הנשימות ולהרגיש מה יותר מועיל ובאילו נסיבות.
שימו לב שספירת הדופק, בתחילת תרגול המנוחה, יכולה להיות צעד ראשון שימושי מאד לפני ההתמקדות בנשימה, במיוחד אם אתה חווים רמות גבוהות של מתח ולחץ.
הכרה במחשבות
זה טבעי למצוא את עצמכם עוקבים אחרי מחשבות במקום להתמקד בנשימה. קבלו בברכה את המחשבות שלכם ותכירו בהם כחשובים, אך בתרגול זה תנו עדיפות להתמקדות בנשימה.
השתקת מחשבות
הניסיון להשתיק מחשבות אינטנסיביות הוא בדרך כלל לא יעיל, מכיוון שהוא נוטה לייצר יותר מחשבות. התמקדות בנשימה, לעומת זאת, יכולה להפחית באופן טבעי את עוצמת החשיבה. במקום לנסות לסלק מחשבות, המשיכו להתמקד ולחוש את נשימותיכם, וכך תאפשרו למוח להרגיע את עצמו בהדרגה.
חשוב לציין שככלל מועיל יותר לדחות את העיסוק במחשבות במקום לנסות לעצור אותן לחלוטין. אם מחשבות מסוימות דורשות תשומת לב רבה, העריכו את הדחיפות לעסוק בהם מיידית. במידת האפשר, עודדו את עצמכם לדחות את העיסוק בהם עד לאחר תרגול המנוחה. הזכירו לעצמכם שלקחת את הזמן לנוח לפני שאתם מתייחסים למחשבות משפרת לעיתים קרובות את איכות ההתבוננות.
מתן עדיפות לתחושות
לחשוב ולהרגיש הן צורות שונות של קוגניציה (פעולה מוחית) המתחרות על תשומת לב ברמה נוירולוגית. ככל שאתם עוסקים יותר בחשיבה אנליטית, כך אתה עוסקים פחות בלהרגיש ולחוש, ולהיפך.
כדי להרגיע את המוח האנליטי באופן הדרגתי ולתת עדיפות לתחושות ורגשות, הפנה את תשומת הלב שלך באופן קבוע לחוויית הנשימה. כאשר אתם מוצאים את עצמך מעורבים בחשיבה אנליטית, תמשכו את תשומת הלב בסבלנות חזרה לנשימה.
הרפיית שרירים
מנוחת הגוף והרפיית שרירים קשורים זה לזה. אנו מותחים שרירים כדי לנוע ומרפים אותם במטרה לנוח. התרגול הזה מחזק את המודעות למערכת היחסים ההדוקה הזאת. תרגול זה גם מעודד אתכם להרפות במודע את השרירים כדי להקל על כניסה למצב מנוחה.
כאשר אתם לוקחים נשימה עמוקה, אתם באופן טבעי מכווצים שרירים, ומשחררים אותם תוך כדי נשיפת האוויר החוצה. תרגול זה מנצל את התהליך הטבעי הזה של מתיחה ושחרור שרירים הקשורים לנשימה כדי לעודד שחרור והרפיה של כל השרירים בגוף הקשורים לתנועה.
תנוחה ורכות
מכיוון שהמטרה בתרגול זה היא מנוחה ערה, ולא להזמין שינה, עליכם לנסות לרכך את השרירים שלכם מבלי להרפות אותם לנקודת רפיון מוחלטת. רכות זו של השרירים צריכה לאפשר חווית מנוחה ובו זמנית לשמור על מספיק טונוס שרירי כדי לתמוך בעמידה או בישיבה נעימה.
אם אתה מתרגלים מנוחה בשכיבה, השרירים שלכם עשויים להתרכך עד כדי רפיון מוחלט. זה יכול להועיל ליכולת שלכם לרכך את השרירים. עם זאת, ייתכן שתירדמו במהלך תרגול השכיבה של מנוחה. במידה ונרדמתם, תהנו מהשינה, ולאחר שתתעוררו תעשו עוד תרגול של מנוחה ערה.
הרפיית הפנים
תרגול זה מדגיש את הרפיית הפנים מכיוון שלעתים קרובות קל יותר לשחרר שרירים בפנים מאשר במקומות אחרים בגוף. יתר על כן, מסיבות נוירולוגיות שונות, נראה כי הרפיית שרירי הפנים מזמינה באופן טבעי ריכוך שרירים באזורים אחרים בגוף.
תחושת אי-נוחות
בתרגול זה, אתם מציעים למוח חוויה של תחושת אי-נוחות פיזית תוך כדי מנוחה, כולל חוסר נוחות רגשית, כחוויה בטוחה, ולא מסוכנת כל עוד אין צורך בטיפול רפואי.
אף על פי שאתם יכולים להבין באופן הגיוני שחוויית חוסר נוחות אינה מהווה איום ממשי, המוח התת-מודע שלכם לא תמיד מקבל מסקנה לוגית זו ללא ראיות ממשיות.
תרגול זה מבקש לספק הוכחה מוחשית שאפשר להתמודד עם חוסר נוחות פיזית על ידי כך שאתם מתמידים בתרגול המנוחה, גם כשאתם חווים אי-נוחות. ככל שתישארו ללא תנועה, תתמקדו בנשימה ותמשיכו לנוח מבלי לחוות נזק, כך הראיות יהיו משכנעות יותר שאתם יכולים לשאת ולהכיל את האי-נוחות.
קרקוע ויציבות
במיוחד בזמנים של סכנה, כאשר העולם החיצון דורש את תשומת הלב שלנו וגירויים חיצוניים כגון עדכוני חדשות מציפים אותנו, תחושת ה’אני’, ההתגלמות והנוכחות שלנו יכולים להיפגע באופן משמעותי.
בתרגול זה, מחזירים את תשומת הלב לעצמינו. אתם מחזקים את תחושת קיומכם הפיזי, ואת חווית הקרקוע והיציבות שלכם על ידי התמקדות בגוף – בחומר שלו, במשקל ובמגע של הגוף עם המשטח שעליו הוא נח.
תחושות הקיום, הנוכחות, והיציבות הפיזית הם חיוניים ליכולת שלנו להאט, להכניס למצב מנוחה גופנית ונפשית, ולטפח בתוכנו את הרוגע, הכוח והחוסן הפנימי.